סיקור: Paul McCartney – III Imagined

בדצמבר האחרון, פול מקרטני שיחרר את האלבום III, אירוע שמלבד סיבוב איחוד הולוגרפי של הביטס הגשים את הפנטזיה האולטימטיבית של חובבי מקרטני ותיקים רבים. אבל ההתרגשות הייתה באותה מידה סביב העובדה שאימץ מחדש דרכים ישנות כמו סביב יצירת מוזיקה חדשה: האלבום חזר למתודולוגיית המדען המטורף המיתולוגית מ-McCartney (1970) ו-McCartney II (1980), מאמצי DIY שפירקו את השוונג הפרפקציוניסטי שלו עם Folk-Funk משוגע ו-Synth-Pop ביזארי. המשיכה הנצחית של התקליט האחרון, בפרט, עשתה רבות כדי להפוך את דמותו של מקרטני מדינוזאור רוק סנטימנטלי לדמות סנדק אקסצנטרית עבור דור חדש של מפיקי חדר-שינה וחובבי פופ אוכלי-כל.

אבל בעוד לא היה נשמע של-McCartney III חסרה השראה, הוא גם איננו מציג לראווה אובססיות מוסיקליות חדשות או סקרנות שאיפשרה לנו לראות את היוצר שלה באור חדש. אז במקרה הזה, אלבום רמיקס הוא לא רק עניין של הארכת חיי המדף של האלבום הקודם – אלא נועד גם לטפל בעסקים לא גמורים. ב-McCartney III Imagined, סיר פול מציג את גרסת היקום המקביל של התקליט, מבוצעת על ידי צוות אקלקטי של סמלי אלט-רוק, יקירים של תרבות האינדי העכשיווית וטאלנטי פופ שיחד יהוו ליין-אפ חלומי של פסטיבל מוזיקה. אך לא מדובר בליהוק אקראי לשם יחסי ציבור. למעט יוצאים מן הכלל, האמנים שהופקדו על יצירת רמיקסים או גרסאות כיסוי ידועים בסגנון הייחודי שלהם, והופכים את McCartney III Imagined לחוויה ייחודית וחגיגה של כשרון מוזיקלי.

במילים אחרות גם מבלי להסתכל על הקרדיטים, סביר להניח שחובבי מוזיקה עכשיווית יצליחו לנחש מי עומד מאחורי כל קטע. Beck הופך את "Find My Way" לשיר שנשמע כמו דמו מקורי של "Mellow Gold"  המשתלב לתוך מוזיקת אימונים מלאת בונגוס של Midnite Vultures. הזמאת היוצאת St. Vincent מגבירה את המלודרמה הקולנועית של ״Women and Wives" עם הכפלות קוליות שגורמות לה להשמע כמו מקהלת בנות. גרסתם של Khruangbin לשיר ״Pretty Boys״ מרסקת את חומר המקור המעודן לכדי מיקס של Funk עם נגיעות Vapor ו-Dub. המשתתפים המוצלחים ביותר כאן עובדים בשירות השיר ולא עבור עצמם. Dev Haynes מלהקת Blood Orange משקם את ה-Synth-Soul המייגע משהו של ״Deep Down" עם הברמוניות הקטיפתיות שלו ועיבוד פסנתר קופצני המזכיר את הקלאסיקה ״1985״ של Wings. אך אולי המוצלח ביותר הוא הקטע בניצוחו של Anderson .Paak, שהופך את "When Winter Comes" לחוויה עתידנית מעודנת שיכולה הייתה להשתלב בקלות בחומרי הפרוייקט החדש שלו Silk Sonic.

אפילו מקצוענים מנוסים כמו Damon Albarb ו-3D RDN מ-Massive Attack לא יכולים להציל לחלוטין כמה מהרעיונות החצי-אפויים של McCartney: הראשון הופך את תרגיל החימום הבלוז-עממי "Long Tailed Winter Bird" לצלילת עומק בסגנון Trip Hop, בעוד השני מנסה באומץ לסדר את הבוץ של "Deep Deep Feeling" לכדי טראק ״Acid House״ לפני שהוא מאבד בסופו של דבר את העלילה. בהשוואה לשחזורים המוגזמים האלה, הטקטיקה הפשטנית שאדו אובריאן והמפיק של רדיוהד, פול אפוורת', לוקחים עם "Slidin'" נראית כאקט ראוי להערצה של טרול מוזיקלי – הם פשוט לקחו את ההקלטה המקורית, הוסיפו לה דיסטורשן ומיהרו אותה עד שהיא הלכה למעשה הופכת לקטע דיסקו-מטאל.

אבל אם הרמיקסרים מאמצים את האתוס פורע החוק של McCartney III, גרסאות הכיסוי של האלבום נשארות נאמנות לכוונה המקורית של מקרטני. כמעט נאמנות מדי, למעשה: היית מקווה שאושיה כמו Josh Homme תוסיף קצת ״ביצים״ בניחוח Queens of the Stone Age ל-״Lavatory Lil״ הבלוזי, אבל הקאבר שלו הוא למעשה מאופק יותר מהמקור. ובכל זאת, עדיין יש הרבה כיף בלשמוע את פיבי ברידג'רס מבצעת גרסא משלה ל-"Seize the Day". בהחלט, שורה כמו, "לא אכפת לי להיות רע / אני מעדיף לחשוב פעמיים / כל מה שאני יודע הוא שזה די אקצנטרי, אבל זה עדיין בסדר להיות נחמד" רוכש אירוניה מעניינת כאשר נמסר על ידי מישהי שבבירור לא שמה זין על התמסרות לממסד. ואם המטרה הסופית של McCartney III Imagined היא למכור את פול לדור החדש שמעולם לא שמע את שמו, האלבום מוצא את הסוס הטרויאני היעיל ביותר שלו ב-״The Kiss of Venus״  של Dominic Fike, שם אגדת ה-SoundCloud מפלורידה הופך את הסרנדה האקוסטית החורקת לקטע אינדי R&B מוזר, שבעוד שאיננו חורך מצעדים מובהק, הוא בהחלט יכול למצוא את עצמו בקלות בפלייליסט Bedroom Pop של Spotify. מיותר לציין שהמפתח לתרבות הפופ נראה שונה בהרבה היום מלפני 60 שנה, כשמקרטני השלים את 10,000 השעות שלו בהמבורג. אבל כפי שמוכיחהניסוי בן שני החלקים של McCartney III, מה שלא השתנה הוא המחויבות של מקרטני להשקיע את העבודה כדי להישאר רלוונטי – גם אם הוא צריך להאציל מדי פעם חלק מהמשימות.